שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' דננברג

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת שרון הינדה מיום 26.12.12, בבקשת המשיב למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירוכירורגיה.

התביעה והבקשה למינוי המומחה הרפואי הן מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

ההחלטה נשוא הערעור

המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 10.11.08. בבקשה שצורפה לתביעתו עתר למינוי מומחים רפואיים בתחומים האורתופדיה, נוירוכירורגיה ונוירולוגיה.

בהחלטת השופטת ספינזי מיום 2.11.11 מונה מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר יורם פולמן.

לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה בתחום האורתופדיה הגיש המשיב בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירוכירורגיה.

בהחלטה מיום 26.12.12 קבעה הרשמת הינדה כי קיימת ראשית ראיה לקיומה של נכות רפואית בתחום המבוקש ולפיכך מינתה מומחה בתחום הנוירוכירורגיה.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

טענות הצדדים

המערערת טוענת כי משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת ספינזי בדבר מינוי מומחה בתחום האורתופדיה ואי מינוי מומחה בתחום הנוירוכירורגיה, הרי שההחלטה שלא למנות מומחה בתחום הנוירוכירורגיה הפכה חלוטה והחלטת הרשמת ניתנה בחוסר סמכות.

לגופו של עניין טענה המערערת כי מינוי המומחה בתחום הנוירוכירורגיה חופף באופן מוחלט את המינוי בתחום האורתופדיה שכן שני המומחים התבקשו לחוות דעתם באשר לפגיעה הצווארית ממנה סובל המשיב. בבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירוכירורגיה ביקש המשיב, למעשה, להשיג מינוי חלופי למינוי המומחה בתחום האורתופדיה לאחר שלא היה שבע רצון מקביעותיו.

המשיב סומך ידיו על החלטת הרשמת. לטענתו, מדובר בהחלטה דיונית ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לדרך ניהול המשפט. באשר לטענות הערעור טוען המשיב כי בהחלטתה קבעה השופטת ספינזי כי החליטה למנות מומחה בתחום האורתופדיה "בשלב זה" ולפיכך לא נחסמה בפניו הדרך לשוב ולעתור למינוי מומחה נוסף. לגופו של עניין נטען כי קיימת ראשית ראיה למינוי המומחה וכי בהתאם להלכות בית המשפט העליון ולגישה הליברלית הנהוגה בכל הקשור למינוי מומחים רפואיים בתביעה לפי חוק הפיצויים מוטב שהמינוי ימצא מיותר מאשר שלא ימונה מומחה במקום שראוי היה שימונה. המשיב מפנה למסמכים שצירף לבקשה - מסמכים שנערכו על ידי ד"ר צבי לידר, נוירוכירורג, מהם עולה כי נמצא ממצא של מיאלופטיה צווארית, ממצא שמן הראוי שיבדק על ידי מומחה נוירוכירורג.

החלטה

איני מקבלת את טענת המערערת כי ההחלטה נשוא הערעור ניתנה בחוסר סמכות. בהחלטת השופטת ספינזי למנות מומחה בתחום האורתופדיה צוין מפורשות כי המינוי הוא "בשלב זה", והבקשה למינוי המומחים הנוספים לא נדחתה לגופה. כך לא נחסמה דרכו של המשיב לשוב ולעתור למינוי המומחים הנוספים.

עם זאת, אני סבורה כי יש ממש בטענות הערעור לגופן.

מינוי המומחה בתחום הנוירוכירורגיה התבקש בשל הפגיעה הצווארית ממנה סבל המשיב והשלכותיה. במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתו פורטו "תלונות על כאבים מותניים משמעותיים מלווים חולשה של הרגליים שהחלה לאחר תאונת הדרכים בעטיה נותח צווארית".

אלא שבגין אותה פגיעה ממש מונה ד"ר פולמן, מומחה לכירורגיה אורתופדית. בחוות דעתו סקר ד"ר פולמן את הבדיקות והטיפולים שעבר המשיב בעקבות תלונותיו הצוואריות ואת הניתוח שעבר לכריתת גוף החוליה, וסיכם את ממצאיו ומסקנותיו כך:

"בעת בדיקתי, התובע דיווח על הגבלה כואבת בתנועות הצוואר (ללא הקרנה לידיים), כאבי גב תחתון וקושי בהליכה. לדבריו מטופל בפיזיוטרפיה לסירוגין. לא נוטל תרופות באופן קבוע... בבדיקה קלינית התרשמתי מהגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי בכל המישורים. לא מצאתי עדות לגירוי שרשי או פחת נוירולוגי בארבעת הגפיים. לא מצאתי סימני מצוקה (מיאלופטיה) לחוט השדרה. בדיקות הדימות אשר הוצגו בפני כללו:MRI צווארי קודם לניתוח אשר הדגים דיסקופתיה מפושטת בע"ש צווארי עם הצרות מרבית במרווחים 04-5-6 (ללא עדות למצוקה של חוט שדרה) ו- CT, MRI מותני אשר הדגימו דיסקופתיה ניוונית ל- 4-5 ס1 עם הצרות קלה ל 4-5...

מדובר בתחלואה כרונית מפושטת בע"ש צווארי ומותני. סביר כי בעת התאונה סבל פגיעה במנגנון "צליפת שוט" אשר גרמה להסתמנות שתוארה ואשר דרשה ניתוח להסרת הלחץ וייצוב החוליות הצוואריות. בהמשך לניתוח חלה הקלה בכאב ושיפור מלא בפחת נוירולוגי. על פי הרשומות ניתן לקבע בוודאות כי התחלואה בע"ש מותני אינה קשורה לאירוע הנדון...".